בן יהודה, איתמר בן יהודה היקר שלי והאהוב…
אני כותבת ולא מאמינה… איך זה יכול להיות?
הרי רק התכתבנו החודש כי רצית לבוא, לקפוץ לחיבוק… וכתבת לי: "רויטלוש, שבת שלום, מחר?"
וניסינו את "יום המחר" ולא הצלחנו להסתנכרן, ועכשיו, עכשיו לא יהיה יותר "אפשר מחר" עם סימן שאלה.
בן יהודה (כך קראתי לך)
אני מתנחמת במעט בכך שתמיד אמרנו הכל האחד לשנייה/ האחת לשני- אמרנו ודיברנו בעיניים, בלב ובמילים:
"בן יהודה אתה חכם…אתה מלא בהומור… אתה רגיש…אתה יודע מה נכון לך ומה טוב לך" כך אמרתי…
אני נזכרת וגוללת, קוראת בראשי ומשחזרת את השיחות בינינו-
שיחות שאינן בין מורה לתלמיד אלא בין שני מבוגרים בוגרים, המדברים על אתגרי החיים, על חינוך מבית, על יושרה וכבוד כערכים, על חברות, חברות אמיצה שאתה בוחר…
לא הפליא אותי שהפכת חובש… ניסית לחבוש את פצעי האדם…העולם…
דיברנו על נחישות והתמדה- כמה היה קשה לך ב-י' וב יא' ב-5 יחידות מתמטיקה וישבנו ובחרנו תרגילים, השתדלת ותמיד אמרת: "רויטלוש, אולי זו לא הבחירה שלי, 4 יחידות זה גם בסדר"…
דיברת בהערצה על אחיך הגדול, וכמה הייתם לצידו, כשנפצע, וסביב אמא, כשהייתה צריכה, ובכלל סביב כל המשפחה!
תמיד, ידעת בעיניך הבוגרות לראות- לראות מעבר- מעבר למה שבאמת קורה, לראות את הלב, ברגישות אינסופית, ידעת להודות למי שצריך ולמי שנקרה בדרכך…
אמרת: "אני שמח שהיית המורה שלי, אבל אינני בטוח עדיין שאהיה ב-5…"
אני זוכרת ששלחת לי הודעה בתחילת השנה:
"הרבנית ברג ברייטר, ברצוני להודיעך שאני ותאומי נכנענו לתבוסתנות, ואנו נלמד איתך ב-5 יחידות…"
מאיסלנד פתרת תרגילים והיית מאושר, כי: "כך אמרת- אני תותח אמיתי".
בן יהודה, זה מעט מעט מכל מה שעברנו יחד.
חגגנו לך ולאחיך יום הולדת עם מחרוזת שירים במלוא גרון, עמדת ונהנית בסדר הפסח שעשינו…
בסוף יא' כתבת לי מכתב שריגש אותי מאוד, ואני- אני הודיתי לך על היותך: היותך רגיש, בעל חוש הומור ושנון
הבטחתי- הבטחתי שאגיע לחתונה שלך ואביא גם צ'ק שמן…
בן יהודה, אתה זוכר שחשדו בך בהעתקה, ובכית, בכית ממש, ושאלת: "למה זה קורה דווקא לי? זה לא יכול להיות, לא העתקתי"…
ולכולנו היה ברור שאין סיכוי שהעתקת ורשמנו מכתבים ואמרתי לך, איחלתי לך: " בן יהודה… מי ייתן ורק על זה תבכה כל החיים…"
והנה אנו כאן…אנו בוכים- בוכים את לכתך
בוכים על שאינך
בוכים על כל מה שיכולת לעשות ולהיות בעבור עצמך, בעבור זו האומה- שזקוקה לילדים-אנשים שכמותך
בן יהודה שלי… יקר שלי
אתה הבוגר הראשון של קריית החינוך אמית רון ארד
מי ייתן ותהייה הבוגר היחידי- האחרון…
אוהבת כל-כך ומתגעגעת שאין לתאר
אך יודעת שעוד יבוא יום ונפגש
בינתיים תשמור עלינו מלמעלה, אנו כה זקוקים לשמירה, לנחמה
ממני רויטלוש- רויטל- רויטל שלך
שאמרה לך ושוב אומרת: " בן יהודה- כמה שאני אוהבת אותך"