אני אתחיל מהרגע שבאמת הכרתי אותך. זה היה בטיול שנתי של כיתה ט בשעות הערב המאוחרות ישבנו כמה חברים ולא באמת ידעתי מי אתה, רק ידעתי שאתה אח תאום ותמיד הייתי משגעת אותך ואת גילעד מכיתה ז עם השאלה הקבועה ״אתה איתמר או גילעד?״ באותו ערב ישבת לידי ושאלתי אותך ״האם אני יכולה להניח עלייך את הראש שלי על הכתף שלך״ ומשם זה היסטוריה. מאותו ערב הרגשתי שמשהו איתך זה שונה, משהו שלא הכרתי לפני כן. ישר הבנתי שאתה מיוחד אבל לא ידעתי אז שאתה מיוחד במינו.
קצת אחרי שאיתמר התגייס הוא נבחר לצאת לקורס חובשיים. הקורס התנהל בעיר הבהדים ויצא שאני והוא עברנו לאותו בסיס באותו יום, שירתנו ביחד שלושה חודשים. בשלושה חודשים האלה יצא לי להכיר את חבריו לקורס, אותם חברים לקורס סיפרו לי מה הם חושבים על איתמר הם קראו לו האבא של הקורס, האחראי, הלומד, המשקיע האהוב על כולם. אחד מחבריו ממש בתחילת הקורס אמר שבמידה ויש מלחמה איתמר הוא הבן אדם שהוא ירצה להלחם לצידו, שהוא סומך עליו בעיניים עצומות וכולם הסכימו פה אחד.
אני לא אשכח לקראת סיום הקורס שלך בביסלח- בסיס הכשרות לפיקוד, אמרת לי שלא כדאי להיות הכי טוב כי את הטובים ביותר לוקחים, לא רצית להגיע לביסלח ולפקד על מפקדים, רצית להיות מפקד טירונים אז נתת בדיוק מה שצריך בהכשרה ולא מעבר. לצערי בחיים האמיתיים נתת הכל מהכל, לא היה אפשר שלא לראות את הנתינה שלך לעולם הזה, כמו שרשום לך על הקבר ״אוהב כל אדם וחי״.
לאיתמרי היה שירות מעניין, מגוון מאוד ביחס לחיילים אחרים, עבר הכשרת לוחם בגולני, משם עבר לקורס חובשים קרביים, משם לעוד הכשרה לפיקוד ואז לטירונות של הלוחמים שלו שסיים את ההכשרה כמפקד מצטיין, ולקראת סוף השירות היה סמל מחלקת מרגמות, בקו עזה, הקו הראשון והיחיד לאורך כל השירות, הקו שהשאיר אותו לוחם לנצח.
אין יום שאני לא מדברת עלייך או איתך, לומדת להקשיב לך בדרכים אחרות. אוי אם היית יודע שיש לי קעקוע של השם שלך בכתב יד שלך שנעשה בחדר שלך, כמה היית צוחק עליי. כשעשינו את הקעקוע היה רגע שהצלחנו לצחוק בין דמעה לדמעה, דימיינו מה יקרה אם תיכנס הביתה ותראה את כולנו מקעקעים את השם שלך, ידענו שהיית צוחק עלינו וקורא לכולנו מטומטמים.
יש לי כל כך הרבה להגיד עלייך אבל אני מרגישה שלא משנה כמה אספר עלייך זה לא יספיק, הלוואי ומילים היו מספיקות בשביל להסביר מי היית עבורי. אין מילים, תמונות או סרטונים שיכולים להסביר מי היה איתמר בן יהודה, רק מי שזכה להכיר אותך יודע על מה אני מדברת.
כשהיה עובר עליי דברים או שקרה משהו שהעציב אותי איתמר פשוט היה פותח ידיים ואומר לי בואי לחיבוק, כל רגש שלילי שהיה לי באותו רגע נעלם, הוא נתן לי להרגיש הכי בטוחה בעולם, לרגע זה הרגיש כאילו העולם ורוד.איתמרי אין חיבוק בעולם הזה שיוכל לגרום לכאב בלב לי להעלם, אני רוצה רק את שלך, אני רוצה אותך.
אני מאחלת לאנשים להיות אפילו חצי מהאדם שהיית, העולם יהיה יותר טוב ככה. תודה לך שהיית לצידי לאורך כל השנים האלה, לטוב ולרע תמיד היינו שם אחד בשביל השנייה ועם כל שנה שעברה רק התקרבנו יותר. אני מקווה שאתה יודע למעלה כמה אני אוהבת אותך ואוהב אותך לעד, אני אשאיר אותך חי דרכי מלאך שלי. אני מאחלת לעצמי ולכל מי שזכה להכיר אותך שעם הזמן הלב ימצא את הכוחות להתמודד עם הקרע שנוצר בו מאותו היום, שביעי לעשירי.
מתגעגעת בכל ליבי איתמרי.
