גיל 5, גן חובה, אחרי שעות הגן בצהרון של הדסה, שם אני גילעד ואיתמר הכרנו.
אני הייתי בגן חובה בבית ספר "השיטה" הפתוח והם היו בגן הסמוך ומה שהפריד בינינו הייתה גדר.
גיל 5 זה גיל שבו אדם זוכר אירועים מיוחדים ואני זוכר כמה חיכיתי כל יום שיגמר הגן וניפגש כולנו בצהרון, כל כך לא התאפקנו שאפילו בשעות הגן שיחקנו ביחד כשבנינו יש גדר, זוכר את הרגעים, שלשה ילדים, שני גנים נפרדים וגדר שמפרידה בניהם, יכולנו לשחק עם כל ילד אחר כל אחד בגן שלו, אבל בחרנו לשחק יחד, לדבר, להעביר צעצועים אחד לשני וכל זה כשגדר מפרידה בנינו.
שעות הצהרון היו השעות הטובות ביותר של היום,
אני לא יודע להסביר, איך ילד כל כך קטן נקשר כל כך לילד אחר כשיש לו כל כך הרבה אפשרויות אחרות הגיוניות יותר ועדיין, גילעד ואיתמר היו משהו אחר.
מרוב שהקשר בנינו היה חזק, הצלחתי לשכנע את התאומים אחרי כיתה א' לעבור לפתוח כדי שנהיה יחד בבית ספר,
בלימודים, אחרי שעות הלימודים ובערב וגם עד הבוקר שאחרי, בלתי ניתנים להפרדה הינו משפחה אחת.
איתמר תמיד היה בפרונט, מוביל חברתי, הכי טוב בספורט, מלך הכיתה שכל הבנות רצו, מרוב שלקחתי ממנו דוגמא (כמו כל החברים) גידלנו כולם שיער ארוך ביסודי וכל זה כי לתאומים היה שיער כזה ואולי זה מה שיגרום לי להיות כמוהו.
כמות החוויות שעברנו כילדים גדולה משאני יכול לזכור, קייטנות, טיולים, אמת או חובה עם החבורה, סאמר סקול, לילות אחד אצל השני, כדורגל בפתוח, מחבורגל בגן הטייס, ג'חנון של שבת בשילר, לאסוף את עידן אחי הקטן מהגן ולנסוע באוטובוס אלי הביתה ובדרך לעבור במכולת הרוסית ולקנות מאפים שרק ילד שגדל להורים מברית המועצות מכיר ולהאכיל את איתמר שתמיד היה מתלהב, ילד ישראלי צבר שלחבר הכי טוב הורים שעלו מברית המועצות, איתמר היה כבר רגיל למאכלים ולשפה.
אחרי שעברתי לגור קרוב לתאומים זה היה קל, סיבובים בשכונה כל שבוע עם איתמר אור וגילעד, סיבובים בגבעות מאחורי הבתים עם הכלבים, שיחות עד הלילה והתייעצויות עם איתמר, מפגשים של החבורה עם הבנות אלה, תמר, עדן ותהל ומפגשים בבריכה של התאומים.
במהלך השנים הכרתי הרבה אנשים וגם אתם, במעבר שלכם להייטק היי ושלי לברנר הכרתי המון חברים חדשים, הרבה חברים מהילדות שמטבע הדברים הקשר איתם כבר לא אותו הדבר, אבל עם איתמר, לא משנה באיזו תקופה, מה עברנו או כמה זמן לא התראינו, תמיד זה היה כאילו נפגשנו אתמול, יכולנו לא להתראות חודשים ועדיין להיפגש כאילו לא התראינו יומיים, כמו בן דוד במשפחה שתמיד יישאר בן דוד, איתמר תמיד נשאר בשבילי איתמר לא משנה מה עברנו ומה קרה, תמיד ידעתי שיש לי אותו לא משנה מה יקרה, משפחה לכל דבר, חברות שחזקה יותר מהכל.
בתיכון איתמר וגילעד הכירו לי את החברים שלהם מהייטק שהפכו לחברים מהטובים ביותר שלי, בלעדיהם לא הינו מכירים ועד היום אנחנו כולם נפגשים כל שבוע.
בתיכון התאמנו בכושר קרבי, ניסיתי לשכנע את התאומים להצטרף לקבוצה שבה אני התאמנתי אבל הם בחרו להתאמן בפלמחים, לפעמים התאמנו ביחד והצטרפתי לאימון של הקבוצה שלהם.
כשהתקבלתי למקום שרציתי בצבא איתמר כל כך שמח בשבילי, כל כך התלהב שזה היה נראה שהוא התקבלת ולא אני, רק מראה כמה היה לו חשוב שאגשים את החלומות שלי.
איתמר התגייס לגולני כפי שרצה, השפיע על המון אנשים במהלך השירות שלו ואני עוד ממשיך לשמוע סיפורים על אנשים שהשפיע עליהם, שבזכותו העתיד שלהם השתנה וכמה שעשה לאנשים סביבו טוב, במהלך הצבא ניסינו להיפגש כשהתאפשר, לשנינו היה לו"ז צפוף ומתי שיכולנו אפילו לעשות סיבוב בגבעות מאוחרי הבית כמו פעם ובאירועים גדולים כמו יום הולדת נפגשנו החבורה (איתמר, גילעד ואור).
הייתה ועדיין יש לנו תכנית גדולה להגשים את החלומות שלנו כיזמי נדל"ן, טוס לחו"ל ולהצליח בענק יחד ארבעתנו,
אני זוכר את השיחה האחרונה שלי איתך, בבריכה בבית שלך, אני אתה ואור, מדברים על העתיד, על איך הכל ישתנה כשנשתחרר לאזרחות, אמרת לי – "ביום שאני משתחרר אנחנו מתחילים לכבוש את העולם", תכננת לפתוח דף חדש, של חיים כמו שדמיינו במהלך כל השלוש שנים הללו, אפילו הספקנו באותו יום לשבת במשרדים בבית של המזעקים וללמוד אקסל שאור הראה לנו, אתה הבנת הכל בשנייה, לי לקח זמן אבל אתה ידעת להסביר לי הכל, למדת מהר והיית טוב עם מספרים, תמיד מרוכז וחד.
תכננת לפתוח דף חדש, לצאת לאזרחות עם רעל בעיניים וחלומות אדירים, והדחיפה שלך נתנה לי את המוטיבציה לעשות זאת גם וגם לגילעד ואור, כבר תוך כדי השירות למדת, קראת ספרים, עשית מחקרים, היו לנו תכניות גדולות, עכשיו אנחנו נהיה אלו שנגשים אותם קודם כל בשבילך, כמו שהיית רוצה.
איתמר, החיים בלעדיך לא נראים אותו הדבר, היית חלק מהמשפחה שלי, כמו ילד להורים שלי, כמו אח גדול לאחי הקטן, כמו אח גדול בשבילי,
הכלת אותי תמיד, ברגעים הכי שמחים וברגעים הכי קשים,
תמיד כשקרה לי משהו רע ידעתי שיש לי אותך לא משנה מה כי אנחנו משפחה ומשפחה לא מחליפים ולא בוחרים, שאני ואתה זה לנצח, אני יודע כמה אהבת אותי, זוכר רגעים של אושר איתך, שאני רק רואה אותך ומחייך, שאני משתדל לשמח אותך ולהיות שם בשבילך גם כשאתה צריך אותי ולא רק כשאני צריך אותך. תמיד הקשבת, ייעצת, תמכת, הרמת וחיזקת אותי והמון ממי שאני היום, מהערכים שצברתי לאורך חיי, מהתפיסה שלי על דברים, הרבה מזה בזכותך, אתה ואני גדלנו יחד זה לצד זה ולעולם יישאר חור ריק בלב שלי בצורה שלך, שאנסה למלא אותו ברגעים היפים שהיו לנו וברגעים היפים שיהיו לי לגילעד ולאור יחד, כי יש לי מטרה בחיים האלה וזה להגשים את החלומות שאתה רצית שנגשים יחד, בשבילך ובשבילנו.
משהו בי עדיין מחכה שתחזור, מתקשה להאמין שאתה לא כאן, לפעמים אני נזכר בחוויה שלנו מהעבר ומשתדל לחייך, כי זה בטח מה שהיית רוצה, שנשמח, שנמשיך לזכור ולהתקדם לעבר החלומות שלנו, כי כזה היית, חושב קודם כל על אחרים ורק אז על עצמו, כמה אהבת אותי וכמה היה לך אכפת מכל פרט קטן בחיי, לעולם לא היה אדם שכל כך התעניין בי כמוך, מקווה שהצלחתי לגרום לך להרגיש ככה גם.
אני בטוח שאמשיך להיזכר בעוד חוויות שהיו לנו כי אי אפשר לסכם אדם כל כך קרוב בסיפור אחד.
איתמר בן יהודה,
אדם חזק, בוגר, אמיץ, לוחם ומפקד לתפארת ודוגמא אישית לחבר אמת.
גם בחוסר וודאות ופחד פיקד, חילק הוראות וניהל לחימה עם מחלקתו מול מאות מחבלים. גם כשנפצע פציעה קשה החזיק מעמד, טיפל בעצמו תוך שמפיח תקווה בפקודיו וכל זאת תוך כדי לחימה ותחת אש.
יש דברים בעולם הזה שאי אפשר להסביר במילים, איתמר אחד מהם, זן נדיר שמורכב מתכונות האופי הבולטות שבו- לויאליות, אומץ וגדולת נפש וכל זאת ניצק לרגע אחד שהוכיח מי זה איתמר באמת.
איתמר, אני מודה לך על מה שאתה ומה שהיית בשבילי ומודה על הזכות להכיר ולגדול איתך, זכיתי בחבר אמת שאין לאף אחד אחר, שלימד אותי המון, אני מעריך כל רגע שהיה לנו, שזכיתי להיות חלק מחייך ואתה חלק מחיי.
אנחנו נמשיך בדיוק כפי שהיית רוצה, להגשים את החלומות הכי גדולים שלנו, נמשיך להנציח אותך בכל דרך, להיות שם אחד בשביל השני, אני גילעד ואור, כי אנחנו משפחה, ארבעתנו,
ותמיד נהיה.
תודה לך אחי האהוב,
יהי זכרך ברוך.