אני יכול לדבר עליך שעות, ובו זמנית אין לי מילים. אפשר לכתוב עליך ימים שלמים, ועדיין לא להצליח לתאר עשירית מהאדם שהיית. לא תיארתי לעצמי שום סיטואציה שבה אצטרך לכתוב עליך בלשון עבר. היית בלתי מנוצח.
תודה על כל מה שעשית, נתת, והשארת. תודה על שהיית חלק מהחיים שלי. תודה על רגעים בלתי נשכחים וזכרונות שנחרטו במוח: בבאולינג – כשהיית מפציץ את הכדור בלי כל רגש למסלול, או בברים – כשהיינו יושבים, שותים וצוחקים במשך כל הלילה. תודה על אוזן קשבת ועצות בלתי מתפשרות – עזרת לי למצוא את עצמי בלימודים, בצבא, ובכל זמן אחר שהייתי צריך אותך. תודה שזרמת בסוף עם הכינוי 'איתוש', למרות שלא סבלת אותו בהתחלה. תודה על בחירה באמת, לא משנה עד כמה היא כואבת. תודה על הערכים שהדבקת בהם את כולנו. תודה על כל "יהיה בסדר" שאמרת אי פעם, באמונה שבאמת יהיה בסדר.
אני אוהב אותך איתוש, מקווה שטוב לך עכשיו. אני נשבע להסב לך גאווה ולהנציח אותך עד יומי האחרון💔