אני ואיתמר חברים, יותר נכון לומר אחים כי הוא כמו אח בשבילי… מגיל 3 בערך, מגן טרום טרום חובה, בשכונת חבצלת.
אני זוכר אותו מאז שאני זוכר את עצמי, אני הייתי בן בית אצלו והוא כמובן אצלי.
תמיד היינו יחד בכל שלב בחיים, חברים הכי טובים! היינו ארבעה אחים – אני איתמר גילעד (אחיו התאום) וניר.
כשמבקשים ממני לספר על איתמר אני לא יודע איזה סיפור יתאר אותו הכי טוב, אין לי דרך לבטא מה הוא היה ועודנו בשבילי, הוא היה הבן אדם שסיפרתי לו הכל, שידע עלי הכל ואני עליו. מעולם לא רבנו או התווכחנו.
תכננו, ארבעתנו, לחיות יחד כל החיים, להגשים את החלומות שלנו יחד – להיכנס לעולם הנדל"ן בארה"ב ולבנות אימפריה, לטייל בכל העולם ולעשות דברים מטורפים, לחיות את החיים הטובים בלי דאגות אחד עם השני.
תכננו שנגור צמוד אחד לשני ארבעתנו, נגדל את הילדים שלנו יחד להיות חברים הכי טובים, ממש כמונו!
היום, אני גילעד וניר ממשיכים את דרכו, ומתחילים להגשים את החלום המשותף, למענו ולזכרו של איתמר.
כמו שאמרתי אין לי סיפור שיוכל להסביר מה איתמר היה ועודנו בשבילי, כי זה משהו עמוק בתוך הלב שאי אפשר להסביר, איתמר היה בחייו חלק ממני, ואני הייתי חלק ממנו, ועכשיו החלק שבי בו הלך יחד איתו, אבל החלק שלו בי ממשיך לחיות, ואני מאמין שבכל אחד שאיתמר נגע בו יש חלק ממנו, והוא ממשיך לחיות דרכנו.
כל פעם שקצת קשה לי, אני שומע את הקול שלו בתוך הראש שלי, נותן לי סטירה אומר לי להרים את הראש, אש בעיניים ולהשיג את המטרה, כזה איתמר היה – הוא היה רעב לחיים, רעב להצלחה, להגשים את החלומות לא משנה כמה קשה הדרך, וזה איתמר בשבילי – הגשמה עצמית.
בע"ה לבני הראשון אקרא על שמו, שידע על שם איזה אדם גדול הוא קרוי.
איתמר, נסיך שלי, מתגעגע המון… שמור עלינו שם למעלה עד ליום שניפגש שוב!