אני אופק, בת הזוג של אור מזעקי שהיה החבר הכי טוב של איתמר.
את אור הכרתי בסוף 2019
אז את איתמר הכרתי בערך בתחילת 2020
איתמר בעצם היה הראשון שקיבל את פניי בחבורה, ושימש לי כסוג של עוגן כזה במפגשים חברתיים תחילה, ואז בכלל.
אני תמיד אזכור איך בהתחלה כל פעם שהיינו הולכים לאיזשהו מקום הדבר הראשון שהייתי שואלת זה ״איתמר מגיע גם?״ והוא היה הראשון שהייתי הכי שמחה לראות .
הוא כל הזמן שאל לשלומי ואם הכל בסדר והוא תמיד דאג שיהיה לי חיוך על הפנים ולא נתן לי אף פעם להישאר בתוך הכעס או העצב, תמיד נהג להגיד ״יהיה בסדר״ ותמיד האמנתי לו!
היה בו משהו שלא היה לאף אחד אחר, משהו שנתן לי תחושה שעליו אפשר לסמוך, שהוא תמיד אומר אמת ותמיד צודק.
איתמר היה בשבילי מעבר לחבר, הרגשתי שאני יכולה לספר לו הכל והוא אף פעם לא ישפוט או יעביר ביקורת, אלא באמת יתן לי עצה טובה , איזה טיפ לדרך או סתם אפילו חיוך שהיה מסמן לי שאני בדרך הנכונה.
לאיתמר היה את החיוך הכי יפה בעולם, חיוך שתמיד גרר אחריו עוד חיוכים.
איתמר נהרג ב07.10.23 לאחר חדירת מחבלים לבסיסו , בסיס פגה שהיה מוצב תחת נחל עוז. איתמר לחם בגבורה עד רגעיו האחרונים, גם כשהוא פצוע בעצמו הדריך את הלוחמים כיצד לטפל בפצועים ותמיד שמר על הומור וצחוק, וצעק ״עד מתי בלי סוף״ כמובן שעם עזרה של סוכריות ״אקטיק״
לפעמים אני מרגישה תחושת פספוס, מין הרגשה כזו שאף פעם לא אמרתי לו כמה הוא משמעותי עבורי, כמה הוא חשוב לי, כמה הוא גורם וגרם לי שמחה בלב,
אז איתמרי ,תודה לך! תודה על מה שהיית ועל מה שאתה עבורי, אני לעולם לא אשכח אותך , את החיוך והצחוק שלך , את הקול שלך ואת מה שעשית עבורי, תודה, אוהבת אותך לנצח❤️